צר עולמי כעולם נמלה

תפיסת המציאות

"תהיה מציאותי", כך אומרים, כאילו המציאות היא עובדה ברורה ומוחלטת שאין עליה עוררין. הרי כולם יכולים למשש את השולחן, להריח את השושנה, לשמוע את ציוץ הציפורים. משל עתיק ממחיש עד כמה זה לא נכון; עשרה אנשים עומדים סביב פיל ועיניהם מכוסות בפיסת בד. הם מתבקשים למשש אותו ולתאר את צורתו. האיש שנגע בחדק תיאר את הפיל כחדק. חברו, שנפל בחלקו למשש את האוזן, תיאר את הפיל כאוזן. סך הכול התקבלו עשרה תיאורים שונים לחלוטין של אותו פיל. מי מהם צדק?

"צר עולמי כעולם נמלה"

ציור: גברת מצרית במיטה סיעודית

שיר נפלא זה של רחל המשוררת, שפותח בשורה "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה", מתאר במדוייק את מצבנו. אנו קולטים את המציאות שסביבנו דרך חמשת החושים שלנו. לצורך העניין נדמה את האדם לקופסה בה יש חמישה פתחים; עיניים, אוזניים, אף, פה וידיים. דרך הפתחים הללו נכנס אלינו מידע מהעולם שסביבנו. פיסות מידע אלו עוברות תהליך של עיבוד פנימי שמייצר את תמונת המציאות שלנו. קופסה זו קולטת רק טווח קטן מאד מתוך מגוון עצום של תופעות, ריחות, צבעים, צלילים וטעמים שהחושים שלנו לא מסוגלים לקלוט.
העין האנושית, לדוגמה, מסוגלת לקלוט רק גלים בטווח שבין סגול לאדום. כדי לקלוט את מה שנמצא מעבר לטווח הזה עלינו להיעזר במכשיר קליטה שיתאם את תדר הגל לתדר החושים שלנו. מקלט רדיו ממחיש היטב את העניין. רק כאשר הוא מכוון לתדר של תחנה מסוימת אפשר לקלוט אותה. התחנה משדרת כל הזמן, אבל רק כאשר המקלט מכוון לגל הזהה לגל שלה אנחנו יכולים לשמוע את השידור. כך גם אנחנו. שפע אינסופי מקיף אותנו מכל עבר, אבל בגלל התדרים המוגבלים שלנו אין ביכולתנו ליהנות מטובו.

חוק השתוות הצורה

נקודת המפתח היא מידת ההתאמה בין הגלים. אנו קולטים את מה שנמצא מחוצה לנו לפי מידת ההתאמה שלנו אליו, לפי התדר הפנימי שלנו. אם נכוון את עצמנו באופן נכון, נוכל לתפוס מציאות הרבה יותר רחבה. הרב לייטמן מסביר שבחכמת הקבלה זה נקרא "חוק השתוות הצורה". אנחנו חיים בעולם שנברא ומנוהל על ידי כוח עליון שכולו אהבה טהורה, שרצונו רק להיטיב לנבראיו. אך על מנת שנוכל לקבל ולהתמלא בעונג הרב שהוא משפיע עלינו, התדר שלנו צריך להיות מכוון בהתאמה הרמונית לתדר האהבה של אותו כוח עליון, כלומר עלינו להידמות לו בתכונותינו.
"כאן קבור הכלב", כמו שאומרים. יש פער תהומי בין התדר שלנו ותדר האהבה העליון. האדם הוא יצור אגואיסטי מטבעו, החושב על תועלתו הפרטית בלבד. התכונות שלנו מנוגדות לחלוטין לתכונות האהבה של הכוח העליון. לכן חוק זה של "השתוות הצורה" לא מתקיים בינינו, ואנחנו לא יכולים לקלוט ולקבל ממנו את השפע האינסופי.

מציאות עליונה

מעבר לאגו הצר והמגביל, מבעד לדפנות קופסת החושים הגשמיים המציירת לנו את תמונת המציאות המוכרת, קיים חוש חדש של אהבה ונתינה, שיאפשר לנו להידמות לתכונת הכוח העליון ולהתעלות לעולם רחב ונפלא. ספר הזוהר מתאר את ההבדל העצום שבין תפיסת המציאות הרגילה ובין העולם העליון כנר דקיק לעומת אור אינסופי.