האדם בא לעולם ומתפתח ע"י הסביבה הקרובה שמגדלת ומטפחת אותו על פי כללי החברה בה הוא חי. האם היא הדבר הכי חשוב לתינוק בשנותיו הראשונות והיא זו שמשפיעה עליו באופן ניכר על המשך התפתחותו וככל שהתינוק גדל הוא נחשף למעגלים יותר רחבים בהם מכתיבים לו את כיוון התפתחותו. מאז ומעולם החברה הציבה לעצמה מטרה בצורה טבעית אבולוציונית – להביא את האדם לעצמאות והגשמה עצמית. תפיסה זו חינכה את האדם במשך דורות לכוון של התפתחות אינדיבידואלית שטיפחה והעצימה את היחיד, בגלל אוסף התכונות שנבראנו בהן. אחת מהן שהוא מבסס את אישיותו על השוואה בין מה שהוא רואה אצל אחרים, הדבר מהר מאד מביא לתחרות שלילית בין כולם ואז מתחיל המרדף שאליו הגענו היום שכל אחד רוצה להיות הכי טוב בכל לעומת האחרים, גם אם זה אומר לרמוס לנצל ולפגוע בכולם בדרך למקום הראשון.
הגענו למצב שהמרוץ לפסגה הורס את העולם בו אנו חיים ואם לא נתאפס על עצמנו ונבין שכולנו חשובים באתה המידה נגיע בסופו של דבר לכלייה. בני ברוך מסבירים כי אנחנו צריכים להפוך את החשיבה מ'אני' ל'אנחנו'. אנו מבינים יותר ויותר עד כמה כולנו קשורים זה לזה בקשרים אין סופיים נגלים יותר ונגלים פחות, אבל היום כבר אין מקום להתנגד לרעיון של עולם גלובלי אינטגרלי וטובת היחיד אינה רלוונטית אלא טובת הכלל הוא הכיוון החדש וה'אני' כבר לא חשוב אם אנו לא כוללים אותו בכלל. להתחיל לחשוב מ'אני' ל'אנחנו' היא יכולת חדשה שאנו צריכים לתרגל ביננו, במשפחה ועם כל הסובבים אותנו גם הקרובים או האיש בתור במכולת וגם האישה באיזה כפר נידח אי שם שהולכת כל יום שלוש שעות לכל כיוון כדי לשאוב מים מאיזו באר מרוחקת.
המצב שהגענו אליו היום, הפירוד והשנאה, בקרוב מאוד ישמיד אותנו. המעבר להסתכלות על הכלל זו צורת התפתחות לרוחב, האני החדש כולל את כל הסביבה, הפרט ירצה לטפח ולעזור לכולם שגם הם יצליחו והצלחה שלהם תהיה הצלחה של הפרט, התפיסה הזו תרחיב את הראיה המצומצמת שלנו כיום, שבה אנו רואים רק את טובתנו האישית והאחר לא קיים בכלל, אלא אם כן אני כמובן משתמשת בו לתועלתי. האני החדש יחיה בשלום ושלווה עם עצמו ועם כל השאר כי יהיה בטוח שאף אחד לא מנסה לתפוס את מקומו או לגזול את משאביו.